מהי רפואה סינית?

הרפואה הסינית התפתחה במשך אלפי שנים באסיה המזרחית - ובסין בעיקר. בעשרות השנים האחרונות חדרה אט אט מערבה, והיום נעשה בה שימוש רחב במדינות רבות בעולם, לרבות בתי חולים ומרפאות מוסדיות ופרטיות.
בבסיס הרפואה הסינית עומד הטאואיזם - גישה של התבוננות בטבע - ושיטות עתיקות של אבחון וטיפול.
בעבר נהוג היה להעביר ידע ממורה לתלמיד, באופן לא פורמלי. כאלף שנה לפני הספירה החל הידע להיאסף לכתבים, שהם הבסיס לגישה האבחונית והטיפולית של הרפואה הסינית.
כתבים אלה, שחלקם שרד עד ימינו, עוסקים באופן בו הרפואה הסינית מתייחסת לדמיון שבין האדם לטבע ומתוך כך - לבריאות ולמחלה, לתיאור של האיברים ולתפקודם, לתנועה ולקשרי הגומלין בין המרכיבים השונים בגוף.
הרפואה הסינית היא הרפואה הנפוצה בעבר ובהווה בסין, יפן, קוריאה, טייוואן ועוד. בשנים האחרונות התרחבה הרפואה הסינית והתפתחה מאד בעולם כולו, והיא חובקת שיטות שונות, מורים, תלמידים ומטופלים רבים.
האקופונקטורה, או דיקור, היא אחד הכלים הטיפוליים של הרפואה הסינית.
כלים נוספים הם צמחי מרפא, טיפולי מגע, לימוד לתרגול עצמי ועוד.

מושגי יסוד ברפואה סינית

הרפואה הסינית נסמכת על מושגי יסוד חשובים:

• Qi (צ'י):
  כוח החיוּת, האספקט החיוני של הגוף, או סך כל התקשורת בין האיברים השונים בגוף - לרבות דם, מערכת עצבים, מערכת הורמונלית ומערכת רגשית. מצב הצ'י הוא הבסיס לאבחנה ולטיפול. מטרת הטיפול (ובדומה – כל טיפול של רפואה שלמה המתייחסת לאדם כמכלול) - היא לגרות את הצ'י לתנועה של ריפוי ואיזון בכל הממדים.
• Yin /Yang:
  מערכת הגומלין בין שני כוחות המנוגדים ומשלימים זה את זה. ה-Yin קשור לפן החומרי של החיים, ובגוף האדם מייצג את הדם והנוזלים. ה-yang מאפיין תנועה ואנרגיה, ובגוף האדם – את חום הגוף ואת הדינאמיות. ה-yin מאופיין למשל בקור, חושך, חורף – או מאסה, יסוד נשי וסטאטיות. ה-Yang מתאר חום, אור, קיץ – וגם את היסוד הזכרי, המשויך יותר לתנועה ולפעולה.
  במצב של מחלה האיזון מופר ומטרת הטיפול לאזן בין Yin ל-Yang, וכך לגרות את כוח הריפוי הטבעי להחזיר את האדם לתפקוד מיטבי.
  למשל: מצב של חוסר יין, הנפוץ בגיל מבוגר, גורם לעודף יאנג יחסי ומתבטא בחום ואנרגיה העולים למעלה. מצב זה יכול לגרום, בין השאר, ליתר לחץ דם, מיגרנות, עיניים אדומות וכדומה.
• תפקודי האיברים:
  הרפואה הסינית מתייחסת בפירוט רב לתפקידם של האיברים הפנימיים - כמו כבד, כליות, לב ועוד - לתפקידי החומרים - כמו דם, נוזלים, מוח, מח-עצם - וליחסים ביניהם. הרפואה הסינית מתייחסת גם לתפקוד המוכר (המערבי) של האיברים, וגם לתפקודים מעודנים יותר, המושפעים מרגשות, מגישת האדם לחיים ומהרגליו, מעונות השנה ומגורמים נוספים.
  ככלל, כל איבר מבטא תדר הקיים בטבע - ומושפע ממנו עמוקות. ההתבוננות בכוחות הפועלים בטבע מבהירה את הפתולוגיות, וגם את יכולת הריפוי, בכל איבר ואיבר. למשל: תנועת הכבד היא מהפנים החוצה, ולכל הכיוונים, בדומה לתנועה של עץ המזין את שורשיו וענפיו. התנועה המתרחשת בטבע בזמן האביב דומה לתנועת הכבד, האחראי על ויסות תקין וחלק של אנרגיה ונוזלי גוף. כידוע, הכבד משמש כפילטר, דרכו עובר כל מה שנכנס ומופרש מן הגוף.
• מרידיאנים ונקודות דיקור:
  הצ'י נע דרך מרידיאנים, כעין רשת של תקשורת הפרושה בכל הגוף. במערכת המרידיאנים, כמו בכל רשת, יש כיווני תנועה וצמתים. המרידיאנים השונים מקבילים לאיברים ומקשרים ביניהם.
  במשך אלפי שנות רפואה סינית מופו וזוהו קרוב לאלף נקודות "הצטברות צ'י", שהן בעלות פוטנציאל לתנועה ולהפעלה של המערכת. לכל נקודה תפקיד ידוע באיזון המערכת, וקשר לאיבר או לכמה איברים.
  לאחר האבחון בוחר המטפל את הנקודות, דרכן ייווצר גירוי שישיב את המערכת לאיזון, וזאת בעזרת דיקור במחטים דקיקות ועדינות, בלחיצה או חימום.
• אבחון:
  בסיס הדיאגנוזה ברפואה הסינית הוא תשאול ובדיקת סימנים בגוף. התשאול כולל חקירה מקיפה ומפורטת בנוגע לתלונה העיקרית ומצבו הכללי של המטופל, לרבות איכות השינה שלו, מידת החיוניות /עייפות, אכילה, עיכול ושתן, אספקטים גינקולוגיים, ועוד.
  המאבחן עושה שימוש גם בהתבוננות בלשון ובלקיחת דופק. בדיקת הלשון פשוטה ומדויקת. צבע הלשון, צורתה, הלחות, החריצים – כל אלה מספקים אינפורמציה על מצבם של האיברים. בדיקת הדופק מורכבת ודורשת מיומנות וניסיון רבים.
  נוסף לקצב הדופק, נבחנות איכויות כמו עוצמה, עומק, מלאות ועוד. איכויות אלו מקושרות לאיברים ולמצבם, ויספקו למטפל מנוסה מידע רחב, לפיו יוכל לבחור את הטיפול המדויק למקרה ולזמן.

הטיפול בדיקור נעשה באמצעות מחטים חד-פעמיות וסטריליות, הנזרקות מיד בתום השימוש.