במאמר זה אסביר בצורה ברורה את עקרונות הדיקור הסיני והשיטה היפנית בפרט.
הרפואה היפנית התפתחה בתחילת המאה ה-20 ביפן. במהותה היא חלק בלתי נפרד מהרפואה הסינית המסורתית, ומהווה אחת המתודות המיוחדות שהתפתחו בתוכה.
כמו הדיקור הסיני, גם הדיקור היפני נשען על תיאוריית המרידיאנים - ערוצים שבהם זורם הצ’י. לכל איבר פנימי - כבד, כליות, לב, קיבה ועוד - יש ערוץ משלו, וכל הערוצים מחוברים ברשת סבוכה ומורכבת, חלקם שטחיים יותר וחלקם עמוקים, המחברים בין אברי הגוף הפנימיים. נקודות הדיקור, שמספרן עולה על 400, הן "שערי גישה" דרכן ניתן להשפיע על זרימת הצ’י במרידיאנים, ובכך לחולל שינוי פיזיולוגי ממשי בגוף.
בבסיס שתי הגישות עומדת ראייה הוליסטית: הגוף נתפס כמערכת אחת שלמה, שבה כל האיברים והמנגנונים קשורים זה בזה ומשפיעים הדדית.
כך למשל:
בשתי השיטות ישנה חשיבות רבה למצב הרגשי והשפעתו על הגוף. קיימים מדדים ברורים המאפשרים למטפל לאמוד את תרומת המרכיב הרגשי בכל מקרה - בין אם מדובר בכאבי בטן, כאבי ראש, בעיות פוריות כאבי שרירים ושלד או כל בעיה אחרת.
הבסיס התיאורטי המשותף לשתי הגישות הוא הפיזיולוגיה הסינית – כלומר, האופן שבו הרפואה הסינית מבינה את תפקודי האיברים ואת התהליכים הפיזיולוגיים בגוף. גישה זו אינה סותרת את הידוע לנו מהרפואה המודרנית, אלא מוסיפה לה נדבך רחב יותר, המסייע לעיתים להסביר ואף לפתור תופעות שאין להן מענה מספק ברפואה הקונבנציונלית.
לדוגמה:
ההבדל העיקרי טמון באבחון:
מפת הרפלקסים הפעילים מספקת תמונה ברורה על מקור ההפרעה, ומכוונת את המטפל לבחירת נקודות הדיקור. בחירה נכונה תביא להיעלמות מיידית של הרפלקסים - עדות לטיפול מדויק ויעיל.
מטופלים רבים מופתעים לגלות שהדיקור אינו מתבצע ישירות במקום הכואב.
ואכן, העיקרון המנחה בטיפול הוא שימוש בנקודות דיקור על פני הגוף כולו - לרוב בידיים וברגליים. אם למשל מדובר בכאב בכתף, אבחר תחילה נקודות שמסייעות לשחרור מרחוק של איזורי הכאב הכלליים ("הרפלקסים") כפי שזוהו באבחנה שלי, ואחר מכן אוסיף נקודות המכוונות ישירות לשחרור הכאב בכתף או לשיפור התנועה הכואבת בכתף.
טכניקה זו הינה יעילה ובטוחה יותר מדיקור מקומי על המפרק, והיא גם מבטיחה טיפול שורש מעמיק יותר שאינו רק סימפטומטי. עם זאת, ישנם מצבים מסוימים שבהם אבחר לשלב גם דיקור מקומי - בעיקר כאשר מדובר בכאב כרוני ארוך שנים, בעל אופי פחות אקוטי.
רפואה יעילה מתחילה באבחון מדויק. אמנם לרשותנו כיום עומדים כלי אבחון מודרניים - בדיקות מעבדה, הדמיות, בדיקות הולכה עצבית ועוד - המטפל בשיטה הסינית או היפנית יכול להיעזר בבדיקות אלה במידה מוגבלת בלבד וחייב אם כן לבצע איבחון ספציפי התואם את השיטה בה הוא עובד.
כאן נכנס גם הסיפור האישי שלי:
אל הרפואה היפנית נחשפתי כמה שנים לאחר קבלת הדיפלומה ברפואה סינית ולאחר שצברתי ניסיון קליני. לאחר שקיבלתי טיפולים בשיטה וצפיתי בעבודת קולגות, הבנתי שמצאתי את דרכי. הרפואה היפנית מאפשרת לי אבחון מדויק יותר, משוב מיידי לגבי בחירת הנקודות, ולעיתים קרובות - קיצור משמעותי בתהליך הריפוי.
לעיתים הרפואה הסינית נתפסת בציבור כתחום של "ניסים וקסמים", בעיקר בעיני מי שטרם נחשף אליה מקרוב. בפועל, מדובר ברפואה לכל דבר ועניין. היא אמנם מבוססת על תיאוריית המרידיאנים ומיושמת באמצעות דיקור בנקודות אנרגטיות בגוף, אך כמו בכל שיטת רפואה - לכל מקרה נבנית אבחנה מבדלת מדויקת, הנשענת על כלים אבחוניים מובנים. שליטה בכלים אלה מחייבת לימודים ממושכים, מיומנות גבוהה וניסיון קליני רב מצד המטפל.
דרכי הטיפול עצמן מגוונות, וכוללות פרוטוקולים שונים של פורמולות דיקור, וכן שימוש באמצעים משלימים כגון אלקטרו-אקופונקטורה או כבלים מייננים. השילוב הזה בין מסורת עתיקה לידע מקצועי מקנה לרפואה הסינית את כוחה - לא "קסם", אלא רפואה אמיתית הנשענת על אבחנה יסודית ומיומנות טיפולית.
במאמרים הבאים אציג גישות טיפול ברפואה הסינית־יפנית לבעיות שכיחות כגון: